<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ט"ז</h1>
<h2>דף כב.</h2>
האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.
<h2>דף ס:</h2>
כתב הריא"ף ז"ל אדם ששלח גט לאשתו ונתעכב הגט ביד השליח ד' חדשים או יותר מכיון שהגיע לידה מותרת לינשא לאלתר אע"פ שאמרו מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה (ונפסקה) [הא איפסקא] הלכתא משעת כתיבה עכ"ל. וכן לא תחלוץ היבמה ולא תתיבם. [עד סוף ג' חדשים למיתת בעלה] וכן אסרו מעוברת חברו או מיניקת חברו עד כ"ד חדש חוץ מיום שנולד ויום (שנתארמלה) [שנתארסה] ואפילו נתנה בנה למניקת או גמלתו. והר"ף כתב (וגם) [גבי] נתנה בנה למניקה (או) אפי' קיימה בחרם. או שנתנה משכונות אסור דילמא אתי לאיחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם (ודאי) מידע ידעי דלא הדרי בהו משום אימתא דבי ריש גלותא ולא אתו לאיחלופי כך פירשו בתוספות ביבמות, עכ"ל. כתב הר"ש ז"ל בתשובת שאלה הלכה כר' יהודה כמו שפי' רבן גמליאל דמבן י"ח ואילך יכול לגמל הנער ואע"ג דאמרינן הלכה כר' מאיר בגזרותיו שאני הכא דב"ה קיימי כר' יהודה הילכך מניקה שמת בעלה מותרת לינשא אחר ט"ו [חדשים] חוץ מיום שנתארסה פי' שצריך שיהיו שלמים עכ"ל.
כתב הר' שמשון דמניקת שנתגרשה מותרת לינשא לאחר ג' חדשים דדינה חלוק ממינקת שמת בעלה לפי שכל זמן שבעלה קיים חייבת האשה להניק את בנה שזה אחד מארבעה דברים שהאשה חייבת לבעלה כל זמן שהוא קיים ולא נתגרשה. וכשמת עדיין חייבוה חכמים להניק את בנה כ"ד חדשים שאם תנשא קודם לכן שמא תגמול את בנה וימות ברעב שלא יניחנה בעלה השני למסמוסי בנה בביצים וחלב אבל אם נתגרשה בטלה ממנה גזירה שמא תגמול את בנה. כי על בעלה לתת את בנו למניקת ואם מחמרת על עצמה וממתנת עד שיעברו כ"ד חדשים תבא עליה ברכה. עכ"ל. ואם מת בנה מותרת. ואם עבר ונשאה תוך זמן זה יוצאה בגט אך אם קדש בתך ג' חדשים וברח עירוקיה מסתייה והר"ף ז"ל כתב [משמע] דוקא דיעבד אך מורי ר"י [ר' יחיאל] הורה לו עצה טובה אפי' לכתחלה לברוח דהכי משמע מתוך פר"ש עירוקי מסתייה. דכיון דברח גלי אדעתיה שאין דעתו לכנוס תוך הזמן ע"כ. ואם קדש תוך כ"ד חדש הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אינו צריך שיוציא בגט רק להפריש [אפילו] בלא ברח לדברי [ר' יוסף] בכור שור. ויש נפקותא לענין שאם הנושא כהן שלא יגרש ויש חולקין עליו והר"ף ז"ל כתב הר"י בכור שור מביא ראיה מההיא דסוטה [כ"ד ע"א] דקאמר גבי [מקדש] נושא מעוברת חברו תוך הזמן (והיתה סוטה לו) [והיא סוטה] תחתיו שיכול להשקותה מפני שאני קורא בו והביא האיש את אשתו. מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי בלא גט משום דאיכא איסורא אחרינא (דגרע לה) [עלה] פי' סוטה והכא נמי איכא איסורא אחרינא דכלה בלא ברכה. ומיהו לא דמי דהתם גבי סוטה איכא איסורא אחרינא דאורייתא אבל הכא גבי כלה בלא ברכה ליכא כי אם איסורא דרבנן כמו איסור מעוברת חברו מה לי חד מה לי תרין ועוד דאיכא לפרושי דההיא הפרשה דסוטה בגט קאמר ולא חש לפרושי יוציא דמשמע בגט משום דכבר שמעי' לה מההיא דתני לה גבי מעוברת חבירו הילכך קדש בתוך כ"ד חדש יברח או יתן גט. וצ"ע (בס"ג) [בסמ"ג] עכ"ל.
